בעולם המודרני, בו שולחן הכתיבה של המוסיקאי הוא אולפן ההקלטות האישי שלו, רבים המוסיקאים הנתקלים במהלך עבודתם בצורך לתפקד כטכנאי של עצמם. הדבר כה נפוץ עד כי אני מניח שהצעירים מבין הקוראים נדים בראשם כאילו מדובר בעניין ברור מאליו. ולא כך הוא.
קיימות שתי אסכולות מחשבה עיקריות כיום הנובעות באופן טבעי מהשפעתה של ההתפתחות הטכנולוגית על התהליך היצירתי:
הפרדה מקסימלית בין התהליך המוסיקלי – יצירתי לבין עבודת הסאונד הנחוצה כדי להפוך את הרעיון המוסיקלי לתוצר סופי איכותי
שילוב הטיפול בסאונד בכל תהליכי היצירה כך שעם השלמת היצירה גם הסאונד "גמור" ואנו מקבלים מוצר מוגמר.
כמובן שכמו בכל נושא, רבים יותר המשתמשים החיים בנקודה מסויימת על הסקאלה שבין שתי האפשרויות מאלה החיים בקיצוניות מוחלטת באחד מהצדדים. הגורמים המשפיעים העיקריים המשפיעים על נושא זה – לפחות בעיני – הם המקום ממנו מגיע המשתמש, ורמת הידע שלו.
אני מוצא כי אנשים הממוקדים יותר במוסיקה עצמה, נוטים להותיר את עניין הסאונד לאחרים עד כדי הזנחה. לעומת זאת, בקרב ציבור יוצרי המוסיקה האלקטרונית קיימת מודעות עצומה לנושא, שאותה ניתן להסביר בעצם הפשטות המוסיקלית של הז'אנר בראשיתו, שהפכה את הסאונד וההפקה לחלק חשוב בתוצר הסופי. כמובן שישנם מוסיקאים מופלאים המקדישים לסאונד את האנרגיה והמשאבים הנחוצים (ניתן למצוא את מה שהם עושים כמעט בכל הצלחה מסחרית בעולם), ולכן אני מתנצל מראש בפני הקוראים על הכללות אלה, ושוב - אלה שני קצוות של הסקאלה עליה מפוזרים כל המוסיקאים.
אך הנקודה החשובה אליה אני חותר כאן היא שכמו בכל מקצוע, ההחלטה האם לשלב מיומנות כזו או אחרת בתהליך העבודה חייבת לבוא ממקום של ידע ולא מתוך בורות. כמובן שאם הגעתם עד לנקודה הזו במאמר הנושא אכן מעניין אתכם, ולכן אגש עתה לעניין עצמו: מה פירוש המילה הזו, באופן ספציפי בהקשר המוסיקלי: מה זה סאונד ומה זה "לדעת סאונד".
אקדים ואומר כי מדובר בנקודת מבטי האישית, על כל המשתמע מכך, לטוב ולרע.
ובכן:
סאונד:
אמנות הטיפול הרגשי באלמנטים המוסיקליים המרכיבים שיר, שיפורם ושילובם, והבאת התוצאה הסופית למישור אחד עם שאר העולם, בהתאם לז'אנר ולמדיה.
מאחר והגדרה זו כוללנית מאד, אחלק את ההגדרה לחלקיה כפי שנהוג לחלק את אמנות הסאונד לחלקים, או "מקצועות" שונים:
הקלטה: אמנות השגת הצליל הטוב והמתאים ביותר להקשר המוסיקלי של הקטע בעזרת טכניקות מיקרופון, שימוש נכון בציוד ההקלטה, בחלל בו מקליטים והענקת התנאים לביצוע הטוב ביותר למבצע.
מיקס: סיכום כל הכלים השונים בקטע המוסיקלי לסטריאו, )או סוראונד) בדרך כלל כקובץ, תוך שימור הכוונה המוסיקלית של היוצר ומיצוי הפוטנציאל הגלום בכל כלי מוקלט, אך תוך שימת דגש על הפוטנציאל הרגשי הכולל ללא התחשבות בכלי אחד כישות עצמאית.
מאסטרינג: הכנת תוצאת המיקס להפצה במדיות השונות, תוך מיקסום העושר הצלילי, התאמת העוצמה לסטנדרט הנהוג בז'אנר ושיפור התוצאה במידת האפשר.
בנושא המאסטרינג, חשוב לזכור שהתהליך מתבצע בדרך כלל על המאסטר הסופי, למרות במקרים מסויימים נאלצתי, כטכנאי מאסטרינג, לשלוח את הפרויקט לתיקוני מיקס.
בודאי כבר הבחנתם שלא התייחסתי באף אחת מן ההגדרות הללו למוסיקה עצמה. אך אם המוסיקה אינה עשוייה היטב, קשה מאד גם לטכנאי הטוב ביותר לבצע את עבודתו כראוי.
בכל התהליכים הללו, נפוצים מושגים כמו: עצמתי, כוחני, מרגש, עצוב, שמח, מהיר, איטי, מקפיץ, גרובי, איטלקי, סורי, מלפפוני, חולה, בריא, המוני, סנובי, וכן הלאה. במהלך 35 השנים שביליתי באולפנים אני חושב שכמעט כל מילת תיאור בשפה העברית ורבות באנגלית, בערבית, ברוסית ואפילו ברומנית (עבדתי גם עם ננסי ברנדס) זכו לשמש ככלי להעברת מסר רגשי ממוסיקאי, מפיק או מנהל לאנשים טכניים, ואודה שחטאתי בכך בעצמי. הנקודה היא שלכל מילה כזו יש משמעות, והתרגום שלה אכן יכול להתבצע באמצעות טכנולוגיה והידע כיצד ליישם אותה. תפוצתו של היידע הזה, לטעמי, היא תהליך חשוב מאין כמותו.
ועכשיו, אביא בפניכם את נקודת המבט שלי על הבסיס לסאונד טוב.
הדיון בנושא הקלטה איכותית וטובה נושא בחובו רב מן המשתמע מן ההגדרה עצמה. בליבת תהליך ההקלטה – וכתוצאה מאופי התהליך היצירתי בעידן המודרני – נמצא מושג בסיסי אחד, שלא ניתן להפריז בחשיבותו. באנגלית "Source" , בשפת הקודש: מקור. הכוונה לאיכות הצליל של הערוץ המוקלט. מושג זה מקיף את כל מגוון החומרים מהם מורכבת המוסיקה. כל ערוץ בפרויקט צריך להיות מוקלט היטב. מכאן שמושג זה חל לא רק על ערוצים המוקלטים באמצעות מיקרופון, אלא בראש ובראשונה, על האלמנטים האלקטרוניים בפרויקט. מכאן שאם אנו עובדים על פרויקט אלקטרוני, בחירת הקיק, הסנר, וכל סאונד אלקטרוני שהוא צריכה להתבצע בתנאים טובים ככל האפשר. ומכאן שציוד איכותי ובעיקר סביבת האזנה אמינה, הם תנאים מוקדמים להנחת היסודות הנכונים בכל יצירה. סביבת האזנה אמינה מורכבת משלושה אלמנטים עיקריים:
כרטיס קול איכותי: בכל כרטיס קול קיים מרכיב עיקרי הנקרא "ממיר DA". רכיב זה הופך את המספרים המייצגים את המוסיקה, שהם מה שמוקלט על המחשב, לזרם חשמלי אותו ניתן להעביר למוניטורים. איכות המרה זו משתנה ממכשיר למכשיר, וככל שכרטיס הקול טוב יותר, כך התרגום שמבצע הממיר מדוייק יותר ואנו מקבלים תמונה אמיתית יותר של מה שמוקלט בפרויקט שלנו.
מוניטורים: רבות כבר נכתב על ההבדל בין מוניטורים לרמקולים. בקצרה, רמקול שמטרתו להסב את ההנאה המקסימלית מהאזנה למוזיקה, מיוצר במטרה "לשפר", על פי תפיסת היצרן את המוזיקה המושמעת דרכו. ואילו מוניטור אולפני נועד לשקף בצורה מדוייקת ככל האפשר את אות המוזרם אליו. הבדל בסיסי זה מכריח את יצרני המוניטורים לשאוף לדיוק ולא ליופי, כדי שפגמים בסאונד יתגלו עוד בתהליך העבודה ולא לאחר סיומו. שימוש במוניטורים איכותיים מן הרגע הראשון לעבודה על כל יצירה מוסיקלית, משפיע בצורה חיובית על כל התהליך היצירתי, ע"י מניעת "התברברויות" מיותרות וטעויות בבחירה של כלים וצלילים כך שבשלבי הסיום בהם העיסוק הוא בעיקר בסאונד, ניתן להתמקד בהיבטים אומנותיים ובהשבחת המוסיקה במקום בתיקון טעויות.
סביבה אקוסטית: חדר שאינו מטופל אקוסטית יסבול ברוב המקרים מחוסר איזון בתדרים, ומתחושה של העדר "פוקוס" וערפול כללי של הסאונד. טיפול אקוסטי מינימלי יהיה ייבוש מועט של החדר ע"י חומרים סופגים, כך שבנקודת ההאזנה נגיע לתחושה של מיקוד וברירות מקסימלית. בנושא זה השמיים הם הגבול, ואקוסטיקאי טוב עם תקציב גבוה יכול לייצר חדר ברמה עולמית גם אצלכם בבית, אולם גם בתקציב צנוע יחסית ניתן להגיע למצב בו הצליל הבוקע מן המוניטורים אינו מעורבל ומעורפל ע"י החזרים מקירות החדר.
לסיכום, כאשר מדובר בחמרים אלקטרוניים, הגורמים המשפיעים ביותר על איכות המקור הם הכלים (VST או חומרה) מהם אנו לוקחים את הצלילים, וסביבת ההאזנה בה אנו בוחרים אותם. אם לצטט את חברי הטוב המפיק ויוצר הפלאגינים ניר אוורבוך (Sound Radix) : "את ההבדל מרגישים מהקיק הראשון".