סינתזה  –  מהות ושימוש

סינתזה (Sound Synthesis) מופיעה היום בחיי המוסיקאי והיוצר כמעין מילת קסם. רבים מתייחסים אל סינתזה כאל המאגיה השחורה של היצירה המוסיקלית, אם מתוך כבוד והערכה ואם מתוך הסתייגות, אך בעיקר – מחוסר הבנה. במאמר זה אנסה לשפוך מעט אור על עולמה המופלא והמרגש של הסינתזה, ולהסביר את היסודות הטכניים והשימושיים השונים מהם סינתזה מורכבת.

מקור המילה סינתזה ביוונית: (סינ – חיבור, תזיס – מקום)  מיזוג או שימוש בשני אלמנטים ליצירת אלמנט שלישי, חדש. קיימים תחומים רבים בהם נעשה שימוש במושג סינתזה, אולם אני אתמקד כמובן בסינתזה במוסיקה בכלל ובמוסיקה אלקטרונית בפרט.

כהגדרה כוללנית, סינטזה מכילה בתוכה את כל השיטות להפקת צלילים מכלי נגינה אלקטרוניים. היות וכל כלי נגינה אלקטרוני, יהיה אנלוגי או דיגיטלי, משתמש בשילוב של רכיבי סינתזה שונים כדי להפיק צליל ולאפשר למשתמש לשלוט בו, ההבדל בין כלי לכלי הוא רמת המורכבות (מספר הרכיבים ואפשרויות הקישור בינם) ומידת השליטה הניתנת למשתמש. בהחלט ניתן לכלול בהגדרה זו גם את כל מכשירי האפקטים למינהם.

מספר דוגמאות פשוטות לרכיבי סינתזה נפוצים:

אוסילטור (Oscilator): הרכיב המשמש לייצור הצליל, או צורת הגל הבסיסית. בהיותו מקור הצליל, אין מערכת סינטזה שנועדה לנגינה היכולה להתקיים בלעדיו. גם לכלל זה כמובן יש יוצאים מן הכלל, אך הם מורכבים מכדי לדון בהם בסקירה זו.

 פילטר (Filter): רכיב המשנה את תכולת התדרים (בדומה לבס וטרבל במערכת השמעה ביתית) של הגל המיוצר ע"י האוסילטור.

 מעטפת (Envelope): רכיב המסוגל לשנות על פני זמן פרמטרים מסוימים ברכיבים אחרים. דוגמא נפוצה – שינוי העוצמה משקט לעוצמה מקסימאלית תוך זמן   ( Attack) ומייד לאחר מכן לעוצמה אחרת (Sustain) תוך זמן מסויים (Decay) והורדת העוצמה לאפס תוך זמן (Release).

 LFO: דומה מאד למעטפת אך מבצע את השינויים בצורה מחזורית.

 כל הרכיבים אותם הבאתי כאן כדוגמאות מוכרים לכל מי שמשתמש בסינתסיזרים, ובדרך כלל משמשים כאבני היסוד של שיטת הסינתזה החיסורית, אך נפוצים גם בשיטות סינטזה רבות אחרות.

שיטות סינתזה:

כאמור כל צליל המופק באמצעות כלי אלקטרוני, אם אנאלוגי או דיגיטאלי, מופק באמצעות סינתזה. ישנן דרכים רבות ושונות כדי ליצור ולעבד צלילים באמצעות סינתזה, ואלה הנפוצות ביותר התבססו  כטכניקות או שיטות סינתזה בפני עצמן. המייחד כל שיטה הוא חיבור ומיזוג ייחודי בין הרכיבים השונים, ולעיתים – אף שימוש ברכיב האופייני לשיטה זו בלבד.

הנה כמה דוגמאות לשיטות סינתזה. השתדלתי  שיהיו מובנות אף למי שאין לו ידע בסיסי בפיסיקה של הקול, ולכן ההגדרות מעט פשטניות.

סינתזה חיסורית (Substructive Synthesis):

שימוש באוסילטור כמקור צליל, ושנוי (או "חיסור") תדרים שונים מן הגל המקורי כדי להגיע למגוון צלילי רחב.

סינתזת  FM (או FM Synthesis): שינוי מהיר של גובה (PITCH) של אוסילטור אחד ע"י אחר כדי ליצור מרקם הרמוני חדש.

סינתזת AM(או AM Synthesis): שינוי מהיר של העוצמה של אוסילטור אחד ע"י אחר כדי ליצור מרקם הרמוני חדש.

סינתזת פורמנטים (Formant Synthesis): שימוש בפילטרים מרובי תדרים כדי לחקות את ההתנהגות האקוסטית של הפה האנושי.

סינתזה גרגרית (Granular Synthesis): פירוק מקור הצליל ליחידות זמן זעירות והשמעתן תחת שליטת המשתמש.

קיימות שיטות סינתזה רבות נוספות, ובכל אחת מהן תת–שיטות רבות. באמצעות הסינתיסייזרים הדיגיטליים המודרניים ותוכנות מחשב חזקות, ניתן גם לשלב בין שיטות סינתזה שונות באותו מכשיר.

סוגי סינתיסייזרים:

נהוג לחלק סינתיסייזרים ל – 3 סוגים עיקריים:

1.      מבנה קבוע: כלי בו מספר רכיבי הסינתזה ובניתוב ביניהם אינו ניתן לשינוי (או ניצן במידה מועטה וקבועה מראש)

2.      חצי – מודולרי (Semi Modular): כלי בעל מספר רכיבים קבוע אך עם גמישות מסויימת בניתוב ביניהם

 3.      מודולרי  (Modular): מערכת בה ניתן לקבוע באופן חפשי את הרכיבים ואת הניתוב ביניהם

הגדרות אלה הולכות ונעשות בעיתיות ככל שהטכנולוגיה הדיגיטלית הולכת ומשתלטת על עולם הסינתיסייזרים. ריבוי הכלים הוירטואליים, עוצמת המחשבים הגדלה והולכת והאפשרות ליצירה עצמית של הסינתיסייזרים עצמם מניחים אפשרויות בלתי מוגבלות לפני המוסיקאי היוצר. כל מה שצריך כדי להנות מאפשרויות אלה הוא –  ידע.